להתענג מארץ ישראל
מסופר בגמ': "ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא". (גמ' כתובות קיב, א)
באור: רבי אמי ורבי אסי היו קמים וזזים ממקומם בימות החמה משמשא לטולא, מהמקום שהגיעה אליו השמש אל מקום מוצל, ואילו בימות הקור היו עוברים מטולא, ממקום שיש בו צל, לשמשא, למקום שיש בו קרני השמש המחממות.
רש" מבאר את מנהגם: כל זה עשו זאת כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל.
ממי חששו שהתרעם? בפשטות שמא הם ר' אמי ור' אסי התרעמו. וצ"ע וכי חששו גדולי ישראל על עצמם שהתרעמו? מצאנו פירוש אחר לדברי הגמ', בפירושו הנפלא של הר"י מיגאש.
זה לשונו: "הא דאמרינן בשלהי כתובות רבי אמי ורבי אסי הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. פירוש מחמת חביבותא דארעא דישראל עלייהו, הוו קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא, דכי הוו יתבי בשמשא וקא מתחממי מחמת שמשא וקא מצטערי, הוו קיימי לטולא כי היכי דלימטי להו רוחא מההוא טולא ומשכחי הנאה מארעא דישראל, וכי הוו יתבי בטולא וקא מצטנני ומצטערי, קיימי ויתבי בשמשא כי היכי דנשכוח רוחא דשמשא מההוא צינון דמטא להו, ומטיא להו הנאה מארעא דישראל ומתחדש להו בה שמחה בכולהו עידנא". (שו"ת הר"י מיגאש סימן לט)
מבואר בדבריו שר' אמי ור' אסי חיפשו להנות מישיבת ארץ ישראל, לכן הלכו למקום יותר נעים. למדנו מדבריו שיש מצווה להתענג ולשמוח מישיבת ארץ ישראל, כדי להוסיף באהבתו ובחיבתו.
כמו שכתב הבן איש חי[1] שיש מצווה ללכת לטייל בארץ ישראל למקום שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד, אם כוונתם לשם שמיים בשביל חיבוב ארץ ישראל.
באגרת ששלח רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל – הרב מפוניבז' בר"ח סיון תרצ"ג לרבי יוחנן זופֹוביץ ז"ל, שהתכונן בימים ההם לעלות ארצה ולהשתקע בה, כתב: "הנני לברך מעומקא דנפשאי... שמחשבתו הטובה יעלה לו להיות עולה בארה"ק, ובאופן... שימצא שמה גם סיפוקו בכבוד, ויקיים מצוה רבא ד"וישבת בה" בישיבת תענוג ואושר, וכמבואר בסוגיין סוף כתובות (קיב, ב) ברב אמי ורב אסי שחשו בישיבתם להיות שְבֵעים בטובה, ובתשב"ץ סי' תקנ"ט בסופה, ויזכהו ד' הטוב למלא שאיפתו הטהורה והקדושה"[2].
[1]. ראה בסעיף טיול בארץ ישראל.
[2]. הרב חרל"פ במי מרום (חלק יג עמ' קסח) פירש את נוסח הברכה מעין שלש "לאכול מפריה ולשבוע מטובה" כך - שונה היא מצות יישוב ארץ ישראל מכל המצוות שכן במצווה זו צריכים להרגיש גם את הטובה וההנאה הגשמית שמשיגים ממנה אם תחסר ההרגשה ביתרון הארץ גם בחומריות תחסר שלמותה של מצווה זו.
