שמות פרק ו (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְדֹוָד: |
"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית". כשם שיש חמשה קולות בגאולה האחרונה, כך יש חמשה לשונות בגאולה הראשונה. מהי הלשון החמישית?
האם צריך לשתות כוס חמישית?
מדוע באמת לא שותים כוס כנגד הבטחת והבאתי?
כיצד באר הנצי''ב מהי הלשון החמישית?
מצא קשר נפלא ויפה בין הלשון החמישית (לפי הנצי''ב) לבין הקול החמישי?
לפי זה מדוע אין חובה לשתות כוס חמישי?
חשוב איזה דבר מוזר קורה היום במציעות לגבי הטרחה של האנשים?
לעיל הבאנו שמי שלא מקיים את הקול החמישי מפסיד את המשך השפע האלוקי, היכן מצאנו כך גם בגאולת מצרים?
מה הסוד של המספר חמש (מהר''ל)?
כיצד סוד נפלא זה מתאים מאוד ללשון החמישית?
לפי הבאור המקובל בדברי רבותינו שהלשון החמישי היא 'והבאתי' מתי מודים לה' על הלשון החמישית?
לחג השבועות אין תאריך בתורה רק יום חמישים מדוע?
היכן מצאנו עוד שחמישים מסמל גאולה?
לשון חמישית של גאולה לא נזכרה בגמרא ובמדרשים. ובמדרש (שמות רבה פרשה ו) אמרו: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ד' גאולות יש כאן, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כנגד ד' גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ד' כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנא' (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". בכמה ראשונים אמרו שהלשון החמישית היא והבאתי. אמנם הנצי''ב סובר שהלשון החמישית היא וידעתם כי אני ה' ויבואר לקמן.
אנציקלופדיה תלמודית: יש שנהגו לשתות כוס חמישי, ואמרו עליו הלל הגדול, והיא מצוה מן המובחר לדעתם, או רשות, לפי שהם גורסים כן לדעת ר' טרפון בברייתא: חמישי אומר עליו הלל הגדול, והטעם: כנגד והבאתי, והיא הלשון החמישית שנאמרה בגאולת מצרים, או לפי שארבע הכוסות הם כנגד ארבע גלויות, והכוס החמישי כנגד ישועה, ויש חולקים וסוברים שאין לשתותו כל עיקר, ואפילו באיסטניס וחולה, וכן אנו נוהגים שלא לשתות כוס חמישי.
"והבאתי" אינו חלק מגאולת מצרים, אלא חלק מהגאולה העתידה, לכן אין ענינו כלל לליל הסדר. בפסח חוגגים את גאולת מצרים, וגאולת מצרים הושלמה במתן תורה, לכן אין ענין להודות על ארץ ישראל בפסח. יתכן וזה גם הטעם שהנצי''ב חולק וסובר שגם ר' טרפון לא סובר שהלשון החמישית היא והבאתי. (למהותו של פסח ושבועות - ראה כאן)
כתב הנצי''ב: בזה יבואר יפה ענין כוס חמישי, שהוא: "וידעתם כי אני ה'". הוא הבטחה אחרת. ולשון חמישי של מעלה. שכל כך תעלו בדעת עד שתגיעו למדרגה של וידעתם היינו דבקות ודעת אלהים. והדבר מובן שיהי' בזמן מאוחר ממדרגה הקודמת כמו הלשונות הקודמים. והיה זה משעת מתן תורה ואילך, וראוי לדעת שהבטחה זו אין הפי' שיהי' כל ישראל בזה הבחינה. דזה א"א שיתנהג אומה שכל אנשיה יהיו משוקעים בדעת אלהים. אלא הפי' שיהי' בכם הרבה אנשי מעלה. ובריש ס' ויקרא ביארנו עפ"י מ"ר דעל אלה אנשי מעלה כתיב אדם אחד מאלף מצאתי. והיינו שביארנו ענין ד' כוסות שנשתנו כל ישראל בצורתם ובדעתם מכאשר היו. בד' מדרגות. אבל יש עוד כוס חמישי נגד זה הלשון של וידעתם וגו' ובאשר אין חובה לכל ישראל להגיע לזה המדרגה. ע"כ זה הכוס הוא מצוה ולא חובה.
כשם שבחמשה הקולות בארנו ארבעה נותן הקב''ה, כדי שאנו ניתן קול חמישי. כך ממש בגאולת מצרים ארבעה לשונות נותן הקב''ה כדי שאנו ניתן את הלשון החמישית - וידעתם כי אני ה' - להכיר את טובו וחסדו של הבורא ולהודות על כך.
הרי הדברים נפלאים: כוס הודיה שותים על החלק של הקב''ה בגאולה (והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי). אבל על החלק שלנו 'וידעתם' - זה עבודה שלנו, לכן לא שייך לחייב לשתות על זה כוס.
במציעות אנו רואים, שאנשים עסוקים לפני החתונה בריצות כל היום אחרי מה שהתפקיד של הקב''ה לעשות (ששון שמחה, חתן וכלה) ואילו שמדברים איתם על הקול החמישי מתקיים בהם בהידור רב "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה".
מה הפתרון לכך? מצאנו באור החיים: מקצר רוח. אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של אדם. אם יחליט האדם לשבת ולעסוק בסוגית הקול החמישי – יראה אך יש זמן להכל ובנחת.
כתב האור החיים (שמות פרק ו, ח): והבאתי וגו'. קשה כי דברי אל עליון דברו טהור הוא כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ דכתיב והבאתי אתכם אל הארץ ולא מצינו שכן היה אלא ואת בניהם הביא שמה אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר, ותגדל הקושיא למה שאמרנו שנשבע ה' על כל הדברים באומרו לכן ואמרו ז"ל (שמו"ר פ"ו) אין לכן אלא לשון שבועה.
ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו וקודם אומרו והבאתי אתכם וגו' אמר וידעתם כי אני ה' המוציא וגו' פי' תנאי הוא הדבר ובזה והבאתי וגו' וזולת זה אם תנאצו ה' אין כאן הבטחה זו, ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' וגו' באמצע הבטחות הטובות ולא איחר ולא הקדים לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי אבל פרט זה של הבאתם לארץ תנאי הוא הדבר וידעתם וגו' אז הבאתי וזולת זה יהיה מה שיהיה:
כתב המהר''ל: גם אמרנו הרבוי המתחלק הוא מתחלק לארבעה צדדין, ולפיכך הדבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הרבוי מתרבה עד ארבע והם ארבע לשונות של גאולה. אמנם כבר אמרנו לך למעלה שאין הרבוי בעולם הזה מחולק רק הוא רבוי מתאחד, והרבוי אשר הוא מתאחד הוא מספר ה' כמו שהתבאר לך למעלה, כי החמישי הוא מאחד את הארבעה שלא יהיו מחולקים אלו ארבעה, כי האחד אשר הוא באמצע הארבעה הוא מאחדם ויש לזה האמצעי המאחד הכל מדריגה יותר עליונה מן הכל. עוד כתב (גבורות השם - פרק עב): כוס חמישי מפני שכל דבר שהוא בעולם הרבוי רבוי שלו מתאחד בעבור שיצא מכח אחד ומספר ארבע שהם מחולקים לד' צדדין מתאחד על ידי חמישי אשר הוא בתוכן וביניהם ועל ידו מתאחדים הארבע, ולכך כאשר הגאולה באה מעולם העליון מתפשט לארבע לשונות הגאולה שהם והוצאתי והצלתי וגומר, בא עוד ענין חמישי והוא דבר בפני עצמו כמו שהחמישי מיוחד בפני עצמו... עלה, כי דבר זה בארנו למעלה היטב אצל רבי עקיבא שאמר כל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים של חמש מכות כי מצד מה ראוי שיהיה מתחלק לחמשה. וזה כי הרבוי שבא אל עולם הרבוי הוא מתאחד גם כן, כי אינו רבוי מחולק רק רבוי מתאחד ורבוי שהוא מתאחד הוא חמשה, כי החמישי מאחד את הארבע שהם הרבוי כמו שהתבאר למעלה.
גם כאן הלשון החמישית היא "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מסבלות מצרים". הקשה האברבנאל מדוע לא אמר המציל אתכם מעבודתם ולא הגואל אתכם?
אלא כוונת הכתוב שנדע וזכור שה' הוציא אותנו מהתחלה, ולא נזכור להודות רק על הגאולה הסופית. ובזה הלשון החמישית מאחדת את כל הארבע להודות על כל הישועה.
להודות גם על הדברים הקטנים שבדרךבליל הסדר אנו שותים ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה, 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי'. אומר הנצי"ב (העמק דבר שמות ו) והמהר''ל : ארבע לשונות אלו אינם ביטויים בלבד של הגאולה, אלא הם ארבעה שלבים של הגאולה: "לכן אמור לבני ישראל אני ד' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" זהו השלב הראשון - שיצאו מקושי השעבוד מתחת סבלות מצרים, ותחילתו היה כשהתחילו לבוא המכות על מצרים, שהקלו מעליהם את השיעבוד. "והצלתי אתכם מעבודתם" זהו השלב השני - לא רק קושי השעבוד הורד מעליהם, אלא בכלל נתבטלו מהעבדות, אבל עדיין הם נשארו בתואר של עבדים בלי לעבוד בפועל. השלב השלישי – "וגאלתי אתכם" זהו נגד הגירות שהיו תחת ידי אחר בארץ אחרת. ועל זה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה שיצאו מרשות מצרים. והשלב הרביעי – "ולקחתי אתכם לי לעם" זה שלב נוסף של הגאולה, ולא ענין לעצמו, אלא כך הוא סוף הגאולה שנהיו עם ד', כי חסר עדיין להם החבור בהקב"ה ועל זה אמר ולקחתי אתכם לי לעם. שתהיו לי. זהו השלב הרביעי. "ולקחתי אתכם לי לעם" - מתן תורה והשראת השכינה, זה חלק בלתי נפרד מלשונות הגאולה, וכדברי הרמב"ן ששלימות הגאולה היא כששבו אל מעלת אבותם והשרה הקב"ה שכינתו ביניהם. כל אלו שחושבים שהם באו פה לארץ בשביל לגדל תרנגולים בעין חרוד, הם חושבים שבזה הם נחשבים גאולים, אבל יש להם טעות מרה – הם עדיין בגלות! שלימות הגאולה היא בקבלת התורה והשראת השכינה בישראל! ובלי זה, אם לא חוזרים למעלת אבותם, עדיין נחשבים גולים! אולם בפסוק זה אנו מוצאים יסוד חשוב, אחרי שהוזכרו כל ארבעת שלבי הגאולה, חוזר הכתוב ואומר: "וידעתם כי אני ד' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", מכל ארבעת שלבי הגאולה חזר הכתוב והדגיש את השלב הראשון: "המוציא אתכם" - היציאה מסבלות מצרים ומקושי השיעבוד. מה בא זה ללמדנו? - מבואר פה יסוד גדול: אדם מוקף בכל ימי חייו בחסדי ה', כל דרכיו והליכותיו מסובבים בחסד וברחמים, ובדרך כלל כשם שצרות אחרונות משכיחות את הראשונות, כך החסדים האחרונים משכיחים את הראשונים, גם אדם שזוכר ושם ליבו לחסדי ה' עמו, את החסדים שהיו לו בתחילה – החסדים הקודמים הוא שוכח! הקב''ה מצוה את בני ישראל: גם כשתגיעו לשלב האחרון, כשתהיו כבר במצב של: ולקחתי אתכם לי לעם, תזכרו תמיד להודות - להגיד נשמת, לא רק על השלב האחרון, לא רק על החסדים שמקיפים אתכם כעת, אלא: 'וידעתם' אף את ההתחלה 'כי אני ד' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים' גם בשעה זו אל תשכחו את החסדים הגדולים שהיו לכם בתחילה. יהודי נולד לו נכד, הוא שמח! הוא מודה לקב"ה! על מה הוא שמח? על הנכד החדש שנולד לו! אבל איך נולד נכד?! חיתנת את הבת שלך! זה לא כל כך פשוט!! יש כאלה ששנים על גבי שנים בשידוכים עד שמוצאים את הראוי להם, גם על זה צריכים להודות!!! וזה שיש לך בת?! לא כולם זוכים שיש להם בת!! וזה שאתה עצמך התחתנת?! לא כל אחד זוכה להתחתן!!! זה שזכית בכלל להגיע לגיל הזה?! כשנולד נכד צריכים לזכור את כל החסדים, ועל כולם להודות: שהתחתנתי, ונולדה לי בת, וחיתנתי אותה, והגעתי לגיל הזה!!! וידעתם כי אני ד' אלוקיכם 'המוציא אתכם' מתחת סבלות מצרים!!! |
נאמר בתורה...כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'. (ויקרא כ"ג, י-יז)
בפסח רק מתחילה הספירה: פסח הוא תחילת תהליך, וסיומו של התהליך הוא בחג השבועות. מהו עניינו של חג זה? בתורה מכונה חג זה בשני שמות נוספים: "חג הקציר" (שמות כ"ג, טז), ו"יום הביכורים" (במדבר כ"ח, כו). חג השבועות חל בזמן שבו התבואה מבשילה ונקצרת, ובחג השבועות מביאים את קרבן שתי הלחם המסמל את ההודיה על תבואת הארץ הטובה. בנוסף לכך, זהו הזמן בו מתחילים להבשיל פירות הארץ, ומשום כך מחג השבועות ואילך מתחילים להביא את הביכורים (משנה ביכורים א', י), שגם הם הודיה לה' על יבול הארץ הטובה: וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ לֹוהֵיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ לֹוהֵיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ לֹוהֵיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם...(דברים כ"ו, א-ב) אם כן, חג השבועות הוא חג הביכורים, חג ההודיה על הארץ הטובה.
לפי מה שלמדנו לעיל שהמספר חמש מסמל את שלימות גאולה, לכן את שלימות גאולת מצרים (מתן תורה וארץ ישראל) נחגוג ביום החמישים, כי המספר חמישים הוא גאולה.
נוסיף ונסביר: אם היו חוגגים את חג השבועות בתאריך מסוים, הרי היה זה ביטוי רק למתן תורה או רק לכניסה לארץ, לכן קבעה התורה את החג ביום החמישים - ללמדך שביום זה אנו מודים על מעלת החמישים שקיבלנו מהבורא, שזה כולל את מתן תורה וארץ ישראל.
אם הינו חוגגים את החג בו' בסיון הרי היה זה חג של התורה, אם הינו חוגגים את חג הארץ מתי שנכנסו לארץ הרי זה היה חג של ארץ ישראל - אבל ביום החמישים - במספר חמישים זה יכול לכלול את כל מה שאומר מספר החמישים - גאולה - ארץ ישראל והתורה.
כמה נפלא הדבר שבשנת החמישים (יובל) יוצא העבד והשדה לחירות, שכן חמישים הוא סוד הגאולה לכן נותנים גאולה לאדם ולאדמה. כך גם בחג הגאולה שלנו זכינו לתורה שהיא גאולת האדם (אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתודה) ולגאולת האדמה (ארץ ישראל).