'''כבוד האישה''' ביהדות הוא חיוב של בעל לשמור על כבוד אשתו, ברגש של כבוד והערכה כלפיה ובפעולות מעשיות. חז"ל אף מנחים את הבעל להקדים את כבוד האישה על כבודו.
בגמרא אמרו ת"ר: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. ({{ממ|יבמות|סב|ב}}) אף שהדבר לא נאמר כצו הלכתי, הדבר נפסק להלכה ברמב"ם: צוו חכמים שיהיה אדם '''מכבד את אשתו יתר מגופו'''.[1]
בכלל הכיבוד מנה הרמב"ם שבעה דברים: 1. לכבד את אשתו יתר מגופו. 2. אוהבה כגופו. 3. אם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון[2]. 4. לא יטיל עליה אימה יתירה. 5. יהיה דיבורו עמה בנחת. 6. לא יהיה עצב. 7. ולא רוגז. (פט"ו מהל' אישות הי"ט).
הדבר מעוגן גם בכתובה: "אנא, במימרא ובסייעתא דשמיא אפלח ... ואוקיר..." (אוקיר= אכבד)[3].
כבוד מתחלק לשני חלקים: 1. בלב ובמחשבה[4]. 2. במעשים.
כבוד בלב ובמחשבה: הערכה שהבעל מעריך את אשתו על היותה ביתו של בורא עולם, וכן מחמת כל המעלות שיש בה. וכן הכרת הטוב גדולה על כל מה שפעלה למענו[5]. במיוחד יש לתת דגש לתת כבוד לנשיות שבה, להעריך את האישה על מעלתה כאם בישראל ומחנכת דור העתיד[6].
כבוד במעשים: מחמת הערכה שמעריך את אשתו מתנהג הבעל בהנהגות חיצוניות שמראות את הערכה שהוא מעריך את רעיתו[7].
בגמרא אמרו "לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, '''ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו,''' שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" (מ|חולין|פד|ב}} הגמרא מנחה את האדם לקנות לאשתו בגדים אפילו יותר מהיכולת הממונית שלו. ואפילו ללוות כסף בשביל כך[8].
אחד מהדברים החשובים בכבוד האישה הוא לשבחה על מעשיה ועל מעלותיה. שכן כלשון החזון איש "טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות".(מתוך מכתביו של החזון איש ע"ה). אין עונג לאישה כמו העונג של מציאת חן בפני בעלה. וזה הוא מראה לה על ידי שאומר לה מחמאות ושבחים.
יש סוברים שהמצווה לכבד את האשה יותר מגופו היא מידת חסידות ולא חובה[9]..לעומת זאת מדברי הרמב"ם הכותב "צוו חכמים" משמע שזו חובה, וכן כתבו עוד ראשונים ואחרונים[10].
והן תקנות להרבות חיבה והאהבה בתוך הבית, כגון תקנו שיהיו מוכרי בשמים מסתובבים ביערות למכור בשמים לנשים להתקשט בהם לבעליהם ולא יוכלו בני העיירות לעכב על הרוכלין, מפני כבודן של בנות ישראל שיהו תכשיטי נשים מצוין להן ולא יתגנו על בעליהן (קרבן העדה מסכת מגילה פרק ד).
יש הרואים גם בהלכות צניעות שמירה על כבוד האישה, שלא תהפך למקור לתאוות, אלא יראו בה אישיות מכובדת מחמת היותה בת מלך ואם בישראל[12].
[2]. ראה ששלושת החיובים הראשונים הם כנגד מה שנאמר באהבת ה' ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, אף כאן כתב הרמב"ם אוהבה – בלב. מכבדה – בנפש (רד"ק תהלים פרק קח פסוק ב הנפש תִּקָּרֵא כבוד). מרבה בטובתה – מאודך.
[3]. ראה חלקת מחוקק אבן העזר סימן ע' ס"ק י"ב שמחמת חיוב הכתובה חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה.
[4]. בספרים רבים האריכו להסביר שעיקר מצוות הכבוד היא רגש הערכה שבלב. ראה עלי שור (ח"ב עמ' רכ"ט). וכן בספר האושר בבית עמוד 54. וכן כתב בספר חובת האדם בעולמו חלק ח עמוד 190. ומקור הדברים מספר חרדים מצוות עשה פרק א (לה): כבד את אביך ואת אמך מצינו כבוד בלב... שידמה בלבו שהם גדולים ונכבדי ארץ שזהו עיקר כבודם ומתוך כך ודאי יכבדם בדבור ובמעשה. ומסיים: ונראה דעיקר מצות כבוד בלב דהא רחמנא לבא בעי בכל מצוה ועוד הרי השוה ית' כבודם לכבודו הוא ית' נתרעם בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני כלומר שעיקר כבוד בלב.
[5]. ר' משה שפירא מובא בספר שכינה עמהם עמוד 25.
[6]. ספר בנין הבית פרק הכבוד. והרב יוסף קלנר, בחוברת אם בישראל.
[7]. ספר בנין הבית שיעור שישי פרק ב' סוגית הכבוד. מובא בשם ר' חיים שמואלביץ: היסוד הוא שאם אין חושבים שהאדם ראוי לכבוד, אז אין בזה קיום מצוות כבוד. גם מצות כבוד אשתו, אם האדם חושב שאשתו מרשעת היא, אז אפילו אם נוהג בהנהגה של כבוד, אינו מקיים מצוות מכבדה יותר מגופו. מובא בספר בין אדם לבין אדם. וכן בספר חובת האדם בעולמו חלק ח' עמוד 121.
[8]. מהרש"א בפירושו לגמרא הנ"ל. שכבוד שאמרו בגמ' הכוונה לבגדים דזהו נקרא "לכבד", כמו"ש דר' יוחנן קרי למאני מכובדתא (שבת קי"ג ע"א).
[9]. ערוך לנר כריתות דף כ"ח, א. ד"ה בגמרא חייבין בכבוד אביו. בזה הסביר מדוע כאשר האב והאם מבקשים מבנם בקשה צריך להקדים את כבוד האב שהאם חייבת בכבודו מצד הדין. אמנם ראה בנושא כבוד האשה לעומת כבוד הבעל ישוב אחר. וכן כתב החיד"א בספר פתח עינים בבא מציעא נט.
[10]. כן כתב השיטה מקובצת (כתובות דף סה עמוד א) חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו. וכן בספר עמודיה שבעה פרק ב' כותב שזה חיוב לכל יהודי.
[11]. ראה ירושלמי נדרים פרק ה' שמותר לנשים לכבס בחצר השותפים, משום כבוד בנות ישראל, שזה בזיון לאשה לכבס בנהר שיראו אותה לא בצניעות.
[12].ראה גם רש"י במדבר (פרשת נשא) פרק ה פסוק יח - מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש '''גנאי להן.''' וכן רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא - '''גנאי הוא לאשה''' שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות... שאין יופי לאשה אלא לישב בזווית ביתה שכך כתוב +תהלים מ"ה+ כל כבודה בת מלך פנימה..
