תְּפִלָּה לִזְכּוֹת לְהַפְנִים וּלְקַיֵּם

התפילה משלבת בתוכה את הרעיונות המרכזיים מהספר: הודיה, אהבה והידור, תוך התייחסות לקושי האנושי ולכמיהה להתעלות. היא משקפת את המתח בין ההבנה השכלית לבין הצורך בהפנמה רגשית, ומבטאת את הרצון להפוך את הלימוד התיאורטי לחוויה מעשית ורגשית.



רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן,

אַתָּה שֶׁנָּטַעְתָּ בְּלִבֵּנוּ אֶת הַכְּמִיהָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ,

אַתָּה שֶׁזִּכִּיתָ אוֹתָנוּ בְּמִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה לְהָאִיר אֶת חֶשְׁכַת הַגָּלוּת,

אָנָּא, זַכַּנִי לְהַפְנִים וּלְקַיֵּם אֶת עֹמֶק הַמִּצְוָה הַזֹּאת.


אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ בְּלִבִּי אֶת הָרָצוֹן לְהָבִין וּלְהַעֲמִיק,

כֵּן תֵּן בִּי אֶת הַכּוֹחַ לְתַרְגֵּם אֶת הַהֲבָנָה לְמַעֲשִׂים שֶׁל אַהֲבָה וְהוֹדָיָה.

עֲזֹר לִי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר הַתּוֹרָה הַזּוֹ כְּחָכְמָה חִיצוֹנִית,

אֶלָּא שֶׁתְּחַלְחֵל עָמֹק אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי פְּנִימָה.


רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה לְפָנֶיךָ

שֶׁלְּעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי מְקַיֵּם מִצְווֹת כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה,

בְּלִי לְהַרְגִּישׁ אֶת הָעֹמֶק, בְּלִי לָחוּשׁ אֶת הָאַהֲבָה.

אָנָּא, פְּתַח אֶת לִבִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת אַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה אֱלֵי

וְתֵן בִּי אֶת הַכּוֹחַ לְהָשִׁיב לְךָ אַהֲבָה.


אֲבִי אַב הָרַחֲמִים,

כְּשֵׁם שֶׁהַחַשְׁמוֹנָאִים חִפְּשׂוּ פַּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר בִּתְשׁוּקָה עַזָּה,

כֵּן זָכַנִי לְחַפֵּשׂ אַחַר טָהֳרַת הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבָה.

וּכְשֵׁם שֶׁבִּרְכַּת אֶת מְעַט הַשֶּׁמֶן שֶׁמָּצְאוּ וְהַאֲרָכַת אוֹרוֹ,

כֵּן תְּבָרֵךְ אֶת מְעַט הָרְגָשׁוֹת הַטְּהוֹרִים שֶׁבְּלִבִּי

וְתַעֲזֹר לִי לְהַאֲרִיךְ וּלְהַעֲמִיק אוֹתָם.


רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לִי לִפְעָמִים לְהוֹדוֹת,

כַּמָּה קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב,

כַּמָּה קָשֶׁה לִי לָצֵאת מֵעַצְמִי וּלְהַבִּיט בְּמַבָּט שֶׁל אַהֲבָה.

אָנָּא, הָאֵר אֶת עֵינַי לִרְאוֹת אֶת חֲסָדֶיךָ,

פָּתַח אֶת לִבִּי לְהַכִּיר בְּטוֹבָתְךָ,

חָזָק אֶת נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.


אָנָּא ה',

עֲזֹר לִי לְהַדֵּר בְּמִצְווֹתֶיךָ לֹא מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל אוֹ חוֹבָה,

אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה עֲמֻקָּה וְהַכָּרַת הַטּוֹב.

תֵּן בִּי אֶת הַכּוֹחַ לְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הַהִדּוּר,

לֹא רַק בַּצּוּרָה הַחִיצוֹנִית, אֶלָּא בְּעִקָּר בְּכַוָּנַת הַלֵּב.


אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה לְהֵיטִיב עִמָּנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאַתָּה מְחֻיָּב,

כֵּן תֵּן בְּלִבִּי אֶת הָרָצוֹן וְהַכּוֹחַ לַעֲשׂוֹת תָּמִיד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנִי מְחֻיָּב,

לְהוֹסִיף בְּאַהֲבָה, לְהַרְבּוֹת בְּהוֹדָיָה,

וּלְחַפֵּשׂ תָּמִיד דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת לַעֲשׂוֹת לָךְ נַחַת רוּחַ.


רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

עֲזֹר לִי לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁכָּל הִדּוּר בַּמִּצְוָה

הוּא הִזְדַּמְּנוּת לְהַבִּיעַ אֶת אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ,

שֶׁכָּל הוֹסָפָה בַּעֲבוֹדָתְךָ הִיא מַתָּנָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי

לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ עוֹד וְעוֹד.


אָנָּא ה',

הָאֵר אֶת נִשְׁמָתִי בְּאוֹר תּוֹרָתְךָ,

חָזָק אֶת לִבִּי בְּאַהֲבָתְךָ,

וְהִדְרִיכַנִי בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לַעֲבֹד אוֹתְךָ

בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה וּבְהוֹדָיָה תְּמִידִית.


אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.